AN OPEN LETTER in the case of the respondent in Criminal Appeal 8027/13 and the Appellant in Criminal Appeal 8104/13, the appeal and counter-appeal against the verdict and sentence of the Jerusalem District Court, dated August 10, 2013; and from 17.10.2013, in Severe Criminal File 6749-08-11; and in Severe Criminal File 6774-08-11:

We are writing here in our capacity as scholars of contemporary religiosity and spiritualities, with awareness that the Ambash case has international implications for religion in legal contexts. 

In this letter, we don’t address all the issues evoked by the verdict. We do wish to argue that the precedent-setting finding that atrocities could happen by proxy has ominous repercussions for religious freedom and personal civil liberties, as well as for criminal liability. 

From the verdict, it is clear that a preconceived narrative has driven the investigation. The court documents are replete with language intended to frame the group as a religious “cult,” with Daniel Ambash as the mastermind, controlling group members in a way that is typical to the “colorful” narrative commonly known as “brainwashing” or “mind control,” a theory that was dismissed in scholarly researches.

The notion of “mental slavery” that recurs in the verdict draws directly on theories of “mind control,” which have been ruled inadmissible in courts worldwide – including Israeli ones – and contested by renowned scholars around the world for various problems. Mind control theory asserts that it is possible to use manipulative (mainly psychological) techniques to control the thoughts and actions of a victimized person, robbing them of free will and turning them into obedient “robots.” 

There are several problems with this theory, with two main issues being non-falsifiability and the lack of consistency and predictability. Anyone can point to another person and claim she or he was brainwashed – there is no way of proving this is untrue, neither to establish this claim. Several of Ambash’s partners maintain they were never “mental slaves.” Can women stay “brainwashed” for so many years after the imprisonment of their victimizer? Also, how does one assert that even though some women were able to free themselves from the mastermind, others could not, and that they were not able to leave although they were venturing out of the house every day and sometimes living in another remote town? There are consistent statements from several witnesses that their acts were consensual. Can the court decide that adult persons didn’t want a form of relationship or sex, despite their obstinate claims? (Additionally, it is disturbing that key witnesses avoided prosecution by cooperating with the court and implicating Daniel Ambash, and were kindly awarded for cooperating with the police. Those witnesses are understood as “recovering” from their brainwashing when accepting the prosecution’s offerings.) 

It is important to remember that the “mental slavery” claim bears grave implications not only for due process, but for being able to deflect responsibility for serious crimes. This kind of precedent will have enormous distressing implications not only in this case, nor for religious freedom, but to the foundations of liberal society.

Holly Folk
Associate Professor: Liberal Studies
Western Washington University
Bellingham, Washington, USA
Holly.Folk@wwu.edu

Marion Goldman
Professor Emeritus of Sociology and Religious Studies 
University of Oregon
mimisgoldman@gmail.com

Esther Hertzog
Associate Professor: Behavioral Sciences
Zefat Academic College
Safed, Israel
bental4@gmail.com

Catherine Wessinger
Rev. H. James Yamauchi, S.J. Professor of the History of Religions
Loyola University New Orleans
New Orleans, Louisiana, USA
wessing@loyno.edu

Sarah M. Pike
Department Chair and Professor of Comparative Religion 
California State University
Chico, USA
SPike@csuchico.edu

Stuart A. Wright
Professor and Chair: Department of Sociology, Social Work & Criminal Justice
Lamar University
wrightsa@lamar.edu

Georges-Elia Sarfati
Professor of psychotraumatology in the faculty of medicine of Paris-Sorbonne
Professor and chair of the French school of Psychoanalysis and Existential psychotherapy
eliasarfati@hotmail.com

מכתב פתוח בענייני המשיב בערעור פלילי 8027/13 והמערער בערעור פלילי 8104/13, הערעור והערעור הנגדי על פסק דינו וגזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מתאריך 10 באוגוסט 2013; ומתאריך 17.10.2013, בתיק פלילי חמור 6749-08-11; ובתיק פלילי חמור 6774-08-11:

אנו כותבים כאן בתוקף היותנו חוקרים של דתות ותנועות רוחניות עכשווית, מתוך מודעות לכך שלתיק אמבש יש השלכות בינלאומיות על הדת בהקשרים משפטיים.

במכתב זה, אנו לא מתייחסים לכל הסוגיות שהובאו בפסק הדין. אנו מבקשים לטעון כי למסקנה המהווה תקדים, כי מעשי זוועה יכולים להתרחש על ידי שליח, עלולות להיות השלכות מסוכנות על חופש הדת ועל חירויות הפרט, כמו גם על האחריות הפלילית.

מפסק הדין עולה, כי ברור שנרטיב קבוע מראש הוביל את החקירה. מסמכי בית המשפט גדושים בשפה המיועדת למסגר את הקבוצה כ"כת דתית", כשדניאל אמבש הוא המנהיג, השולט על חברי הקבוצה בדרך האופיינית לנרטיב "הצבעוני" הידוע בכינויו של "שטיפת מוח" או "שליטה מנטלית", תיאוריה שנפסלה בחקר המדעי.

המושג "עבדות מנטלית" החוזר בפסק הדין נשען ישירות על תיאוריות של "שליטה מוחית", אשר נדחו כבלתי מתקבלות על הדעת בבתי המשפט ברחבי העולם – כולל ישראל – וחוקרים ידועים בעולם חלקו על אותן תיאוריות בגלל בעיות שונות שכללות בהן. תיאוריית השליטה המוחית קובעת כי ניתן להשתמש בטכניקות מניפולטיביות (בעיקר פסיכולוגיות) כדי לשלוט על המחשבות והפעולות של בני אדם קורבן, לגזול מהם רצון חופשי ולהפוך אותם ל"רובוטים" צייתנים.

ישנן מספר בעיות עם תיאוריה זו, עם שני נושאים מרכזיים שהם שלא ניתן לזייף (non-falsifiability) את התיאוריה וחוסר העקביות ויכולת החיזוי שלה. כל אחד יכול להצביע על אדם אחר ולטעון שהוא או היא עבר/ה שטיפת מוח - אין שום דרך להוכיח שזה לא נכון, ואין דרך לקבוע שהטענה הזאת נכונה. כמה משותפותיו של אמבש טוענות שהן מעולם לא היו "שפחות מנטליות". האם נשים יכולות להישאר "שטופות מוח" במשך שנים כה רבות לאחר שמי שהפך אותן לקורבנות כביכול נמצא בכלא? כמו כן, כיצד ניתן לטעון כי אף על פי שכמה נשים הצליחו להשתחרר מן המוח השולט, אחרות לא הצליחו, וכי הן לא יכלו לעזוב למרות שהן היו יוצאות מהבית כל יום ולפעמים גרות בעיר מרוחקת אחרת? יש עדות עקבית של כמה עדים כי מעשיהם היו בהסכמה. האם בית המשפט יכול להחליט כי נשים בוגרות לא רוצות צורה של יחסים או מין, למרות הטענות העקשניות שלהן? (נוסף על כך, מפריע כי עדים מרכזיים לא הועמדו לדין בעקבות שיתוף פעולה עם בית המשפט והפללתם את דניאל אמבש, וקיבלו שכר על שיתוף הפעולה עם המשטרה, ועדים אלה נתפשים כ"מתפקחים" משטיפת המוח שלהם כאשר מקבלים את הצעות התביעה).

חשוב לזכור שלטענת "העבדות המנטלית" יש השלכות חמורות לא רק על ההליך ההולם, אלא גם על יכולתה להסיט את האחריות לפשעים חמורים. תקדימים מסוג זה יהיו בעלי השלכות מצערות עצומות לא רק על תיק זה, ולא רק על חופש הדת, אלא על יסודות החברה החופשית.

גזר הדין לא רק משדר מושגים כמו  "שליטה מנטלית" ו"שטיפת מוח" כסאבטקסט הברור והמובהק שלו, אלא גם מאמץ סטריאוטיפים על "כתות דתיות". דניאל אמבש מתואר כ"אישיות כריזמטית", המבקש שליטה מלאה על אחרים באופן שהוא במיוחד חמסני, והם [בני הבית] מתוארים שוב ושוב כ"רובוטרים". הצגתו כ"מניפולטיבי" נובעת מן ההנחה שכל "מנהיגי הכת" מתנהגים כך. אף על פי כן, בכתב האישום עצמו נאמר גם כי הוא לכאורה לא היה מודע לדברים רבים המתרחשים במשק הבית או התנגד להם.

פרטים נוספים בכתב האישום אינם רלוונטיים, ונראה כי הם נכללו בבשר המתבסס על דיוקנה של הקבוצה כ"כת" דתית. דוגמה מרכזית היא הטענה כי נשות משפחת אמבש מופרדות במתכוון ממשפחותיהן. חשוב לציין כי ניתוק היחסים - או עידוד לעשות זאת - הוא חוקי, והוא צריך להיות, גם אם כואב לאנשים מסוימים. עם זאת, העובדה היא כי טענה מיותרת זו אינה מדויקת כלל. עובדות רבות הכלולות בכתב האישום הן למעשה לא פשעים, ולא אמורות להופיע שם. תיאוריית "השליטה המנטלית" היא הגורמת להן להיות רלוונטיות לכאורה לבירור בית המשפט. זה מאפשר לחייהם האישיים של בני הבית להיות פתוחים לחקירת המדינה. על ידי מניעה מכמה עדים את הזכות לפרטיות, ועל ידי הכנסת האינטראקציות שלהן שנעשו מתוך ההסכמה למסגרת של "שליטה מוחית", בית המשפט הגדיר כאן התנהגות פרטית כלא-חוקית.

אנו מסיקים את המסקנה כי השערת "העבדות המנטלית" השחיתה את הצגת העובדות בתיק הזה - לפחות עבור מספר האשמות. עולות כאן שאלות של הליך הוגן שיש לשקול עבור כל האישומים, עד כדי להציע שמן הראוי לשמוע את התיק מחדש. אם ניתן לבטל את בסיס הרקע של פסק הדין, דהיינו תיאוריית "שטיפת המוח", והעובדות ייבחנו במבט רענן, אנו מאמינים כי אז ניתן יהיה לשחזר הליכים הולמים ולפרש מחדש את התיק בהקשר הוגן והגיוני.

לכל מי שיבקש זאת, נשמח לתמוך במכתב שלנו עם מידע ותיעוד נוספים ולספק נציג(ים) עבור חוות דעת מומחה.

הולי פולק
פרופסור חבר ללימודים ליברליים
אוניברסיטת וושינגטון המערבית
בלינגהאם, וושינגטון, ארה"ב
Holly.Folk@wwu.edu

מריון גולדמן
פרופסור אמריטוס
לסוציולוגיה ולימודי דת
אוניברסיטת אורגון, ארה"ב
mimisgoldman@gmail.com

אסתר הרצוג
פרופסור חבר: מדעי ההתנהגות
המכללה האקדמית צפת
צפת, ישראל
bental4@gmail.com

קטרין ווסינגר
ה. ג'יימס ימאוצ'י, פרופסור להיסטוריה של הדתות
אוניברסיטת לויולה ניו אורלינס
ניו אורלינס, לואיזיאנה, ארה"ב
wessing@loyno.edu

שרה מ. פייק
יו"ר המחלקה ופרופסור לדת השוואתית
אוניברסיטת קליפורניה
צ'יקו, ארה"ב
SPike@csuchico.edu

סטיוארט א. רייט
פרופ 'ויו"ר: המחלקה לסוציולוגיה,
עבודה סוציאלית וצדק פלילי
אוניברסיטת לאמאר
wrightsa@lamar.edu

ג'ורג'-אליה צרפתי
פרופסור לפסיכוטראומטולוגיה בפקולטה לרפואה של
פאריז-סורבון, פרופסור ויו"ר בית הספר הצרפתי
לפסיכואנליזה ופסיכותרפיה אקזיסטנציאלית
eliasarfati@hotmail.com

Professor Susan Palmer’s Opinion on the question of Daniel Ambash and Slavery, 25/07/2018

(Professor Susan Palmer teaches Sociology in Montreal University, Canada )

June 25, 2018

The condition of slavery does not apply in the case of Danial Ambash's relationship with his wives. Certainly there were no bars or chains, no physical incarceration or restraint. 

As for the notion of mental manipulation, psychological control or coercive persuasion, the theory of "brainwashing" was been discredited in the U.S. courts in the late 1980s and has been challenged by many psychologists, notably Dick Anthony (see Misunderstanding Cults, edited by Benjamin Zablocki and Thomas Robbins, 2001). Even the classic literature on the topic by psychologists and researchers, Edgar Schein (Coercive Persuasion, 1961) and Robert Jay Lifton (Thought Reform and the Psychology of Totalism: A Study of "Brainwashing" in China, 1961) which is based on their interviews with American soldiers who were imprisoned during Korean War and embraced Communist ideology, rejects the concept that brainwashing is possible without physical incarceration. Each psychologist states that their human subjects were coerced first, then convinced. 

Even if the repressive and controlling actions of Daniel Ambash towards his wives ( described in the documents you sent me) are realistic descriptions of events and not exaggerated or fabricated, I would argue he did not enslave his wives. Clearly, his relationship with each wives was consensual - or at least an analysis of their power relations would  not find much different between the Ambash case and other, secular or religious marriages in mainstream society that have been deplored by feminist scholars and theologians.

It would be more useful to analyse the Ambash family as a religious commune in its early stages of formation. The American sociologist, Rosabeth Moss Kanter, found in her study of 19th century and contemporary utopian communal movements  that the more "successful ones" (defined as lasting 25 years or more) all developed six "commitment mechanisms" that fostered loyalty and allegiance to the whole group, sometimes at the expense of dyadic personal relationships, and demanded certain sacrifices and the individual's investment in the whole group, in terms of voluntary labor and the giving up of individual pursuits , goals and pleasures. From Kanter's sociological perspective She sees these patterns of communal living, these "commitment mechanisms" as emerging, not from the leader's urge to control, but rather from a trial&error process that involves the members/participants plus the leader - who are equally dedicated to crafting and shaping a perfect society. I would need of course to study the religious, social and family goals of Ambash and his wives (as well as their daily lives) in order to apply Kanter's model effectively.

My point is that this sociological approach to the formation of religious and utopian communes offers a more realistic and nuanced approach to understanding the complex, subtle social processes whereby an alternative religious culture emerges, and it does not simply "blame the leader' by using pop-psychological personality profiles and "brainwashing" theory.

Incidentally, the Encyclopedia of Pseudoscience: From Alien Abductions to Zone Therapy (2000), edited by William F. Williams, which "identifies, defines and explains terms and concepts related to the world of "almost science"  features an entry by J. Gordon Melton, the Distinguished Professor of American History at Baylor University in Waco, Texas, in which he argues the problem of the concept of brainwashing is that it is not falsifiable. This concept if “falsifiability” was introduced by Karl Popper, in his exposition of scientific epistemology. He saw falsifiability as the criterion for demarcating the limits of scientific inquiry, and he proposed that theories that are not falsifiable are unscientific. 

חוות דעתה של סוזן ג. פאלמר על שאלת העבדות בנוגע לדניאל אמבש

25 ביוני 2018

מצב העבדות אינו חל במקרה של יחסיו של דניאל אמבש עם נשותיו. ודאי שלא היו סורגים או שרשראות, שום מאסר פיזי או הגבלת חופש.

באשר לרעיון של מניפולציה מנטלית, שליטה פסיכולוגית או שכנוע כפוי, בתי המשפט בארצות הברית בסוף שנות השמונים קבעו כי התיאוריה של "שטיפת מוח" אינה אמינה, ופסיכולוגים רבים חלקו עליה, בעיקר דיק אנתוני (ראה Misunderstanding Cults, edited by Benjamin Zablocki and Thomas Robbins, 2001). אפילו הספרות הקלאסית על הנושא שנכתבה על ידי פסיכולוגים וחוקרים, כמו אדגר שיין (Coercive Persuasion, 1961) ורוברט ג'יי ליפטון (Thought Reform and the Psychology of Totalism: A Study of "Brainwashing" in China, 1961), המבוססת על ראיונותיהם עם חיילים אמריקאים שנאסרו במלחמת קוריאה ואימצו את האידיאולוגיה הקומוניסטית, דוחים את הרעיון ששטיפת מוח אפשרית ללא מאסר פיזי. כל פסיכולוג קובע כי הנבדקים האנושיים שלהם נכפו תחילה, ואז השתכנעו.

גם אם פעולות הדיכוי והבקרה של דניאל אמבש כלפי נשותיו (המתוארות במסמכים ששלחת לי [תרגום הכרעת הדין, סיכום השלמת הטיעונים ו 616960] הן תיאורים ריאליסטיים של אירועים ולא מוגזמים או מפוברקים, הייתי טוענת שהוא לא שיעבד את נשותיו. ברור כי יחסיו עם כל נשותיו היו בהסכמה - או לפחות ניתוח יחסי הכוח שלהם לא היה שונה בהרבה בין מקרה אמבש לבין נישואין אחרים, חילוניים או דתיים בחברת המיינסטרים, שנדחו על ידי חוקרים ותיאולוגים פמיניסטים.

יהיה זה יותר שימושי לנתח את משפחת אמבש כקומונה דתית בשלבי היווצרותה הראשונים. הסוציולוגית האמריקאית, רוזבת מוס קאנטר, מצאה במחקרה של המאה ה -19 ותנועות קהילתיות אוטופיות בנות זמננו, כי ככל שיותר "מוצלחות" (המוגדרות כבנות 25 שנה ויותר) פיתחו 6 "מנגנוני התחייבות", אשר טיפחו נאמנות ואמון כלפי כל הקבוצה, לפעמים על חשבון יחסים אישיים דיאדיים, ודרשו קורבנות מסוימים וההשקעה של הפרט בקבוצה כולה, במונחים של עבודה וולונטארית, ווויתור על עניינים אישיים, מטרות והנאות. מנקודת מבט סוציולוגית של קנטר, היא רואה את הדפוסים האלה של החיים הקהילתיים, "מנגנוני המחויבות" האלה, כפי שהם מתעוררים, לא מתוך הדחף של המנהיג לשלוט, אלא מתוך תהליך של ניסוי וטעייה, שמעורבים בו חברים / משתתפים ומנהיג - אשר כולם מקדישים את עצמם לעיצוב של חֶברָה מושלמת. אני צריכה כמובן ללמוד את המטרות הדתיות, החברתיות והמשפחתיות של אמבש ונשותיו (כמו גם את חיי היומיום שלהם) כדי ליישם את המודל של קאנטר ביעילות.

לדעתי אותה גישה סוציולוגית להיווצרות קומונות דתיות ואוטופיות מציעה גישה ריאליסטית וניואנסית יותר להבנת התהליכים החברתיים המורכבים והמתוחכמים שבהם מתפתחת תרבות דתית אלטרנטיבית, והיא אינה פשוט "מאשימה את המנהיג" באמצעות פרופילי אישיות מתוך הפסיכולוגיה הפופולארית ותיאוריה של "שטיפת מוח".

אגב, האנציקלופדיה של פסבדו-מדע: מחטיפות על ידי חייזרים לתרפיה אזורית (2000) (Encyclopedia of Pseudoscience: From Alien Abductions to Zone Therapy (2000), edited by William F. Williams) אשר מזהה, מגדירה ומסבירה מונחים ומושגים הקשורים לעולם ה"כמעט מדע", מביא מאמר של י. גורדון מלטון, הפרופסור המכובד להיסטוריה אמריקנית באוניברסיטת ביילור בוואקו שבטקסס, שבו הוא טוען שהבעיה של רעיון של שטיפת מוח היא שלא ניתן לזייף אותה. המושג של "זיוף" הוצג על ידי קרל פופר, במצגת שלו על האפיסטמולוגיה המדעית. הוא ראה את האפשרות לזיוף בתור הקריטריון להגדרת גבולות המחקר המדעי, והוא הציע שתאוריות שאינן ניתנות לזיוף אינן מדעיות.

Sept. 2017. A new video about Daniel Ambash's kangaroo trial. We see police abusing Ambash children during investigations, we see concrete proofs that the witnesses were bribed by the police with gifts and cash. And we see an inappropriate conduct of the court system to the point of perversion of justice.

Sept. 2017. Une nouvelle vidéo au sujet du procès biaisé de Daniel Ambash. On voit les policiers abuser des enfants Ambash durant leurs interrogatoires. On voit les preuves concrètes du fait que les témoins ont été soudoyés par la police (cadeaux, argent). Enfin on voit la conduite inappropriée du système judiciaire au point qu'il s'agit évidemment d'une perversion de la justice.  

משפט מכור הסרט / וועידת התמיכה הבינלאומית לאמן דניאל אמבש

Avigdor Feldman – Law Offices
10 Huberman Tel Aviv 64075
Tel: 03-6852220 Fax: 03-6869775
                                          avigdor@jurists.co.il
Supreme Court of Jerusalem                            Criminal Appeal8104/13
Sitting as Court of Criminal Appeal8027/13

The appellant Daniel Ambash ID
Legally represented by his Lawyer Zvi Zer

Feldman's response
In accordance with the decision of the Court, asking the undersigned to submit his response …

.…"13 defense witnesses testified that the Ambash family did not function as a cult but as a polyamory, loving and warm family, but the District Court for no apparent reason did not believe."

It is understood that these 13 witnesses were brought by the undersigned defense attorney and everything in order to prove what was said above, that the Ambash family was not a cult and did not function as a cult and any statements relating to a cult are irrelevant to them.
See also in this regard section 14 of the main argument which emphasizes, that 5 out of 6 women who allegedly made up the cult "remained strong in their position that they do not have anything to "open up about" and that all charges against the appellant and against them are baseless." The accusation of slavery is out of touch with the fact that the Ambash family did not function as a cult, it did not have any characteristics of a cult, and the undersigned has doubts about this question whether a cult can affect the mental independence of a person and stresses that this theory was not accepted anywhere in the world and has no relevance to the present case.

All the evidence, which the undersigned had brought, shows that the "Ambash women" are opinionated, resolute women, who acted out of their own free will, and by no means were enslaved to the will of Daniel Ambash.

Among the grounds of appeal the appellant cites the words of the judge Freedman Feldman of the Jerusalem District Court, asking during the oral summaries that were presented by the undersigned and as a result of the statement of the undersigned: "Out of six women, five are still attached [to the defendant], that is, one testified against him and 5 of them we see them consistently arrive after he has been detained for a long time ... there still needs to be an explanation for that when you (the prosecution) claim that they are deprived of any own will."

Another quote of the judge Freedman, (Article 529 of the grounds of the appeal) following the arguments of the undersigned in the summary of the defense: "But Feldman argues that this is nothing else than what is really good for them, that is what they want."

Also on page 530 of the grounds of the appeal the words of the judge Zaban are cited which were addressed to the prosecution:

"Look at the women here, have you noticed that every one of them, I'm talking about the general cognitive impression, they are high level girls with good abilities of articulation and explanation. Where have they been deprived (of free will, even though) according to your theory they had no other way / choice".

The Court is requested to have a look at the summaries of the undersigned in the District Court (both written and oral) where the undersigned firmly argues against the- according to his opinion - false thesis that the Ambash family functioned like a cult and that the daughters of the house were deprived of free will and the ability to understand their actions and activities and as had been proven during the trial all the crime of enslavement is totally unfounded in these circumstances.

The undersigned showed videos and testimonies (N / 5, N / 12 N / 13 N / 21) indicating that the members of the Ambash family functioned independently, none of them showed signs of detention or abuse and have a look for example at the video on a Dutch TV show (N / 21) which was presented and was shown in court and submitted to the court, as well as other videos about the lifestyle of the Ambash family.

In the lower court extensive evidence was presented regarding the general behavior, daily life and social ties of the Ambash women and unfortunately the District Court rejected this argument, according to the opinion of the undersigned, with due respect, by mistake.

Similar arguments to those the undersigned brought forth in the case Ambash, were accepted in the judgment of the District Court in Tel Aviv, which was given after the sentence in the case at hand had been handed down, in the serious criminal case of 23751-02010 of State of Israel versus Goel Ratzon.

Needless to say that the undersigned agrees with all of the appellant's claims regarding the crime of holding in conditions of slavery, this was the line of argument in the District Court and the evidence and argument in the District Court were those that prepared the argument of the appeal.

In any event, the undersigned reiterates that no expert was brought in the Ambash file who claimed that the Ambash family operated as a cult and that therefore the members of the house of Daniel Ambash were deprived of free will and as stated in the Grounds of Appeal that had been filed, to which the undersigned agrees in this chapter, the decision of the Jerusalem District Court was not based on any expert opinion and is like an independent creation of the court that has no precedent neither in this country nor anywhere else in the world and therefore the undersigned holds that the verdict of the honorable lower court ought to be canceled.

It should be emphasized that the undersigned has invested considerable legal efforts to refute the claim that the Ambash family was conducted like a cult and that the "Ambash-Ladies" were held in conditions of slavery because of their belonging to a Cult, in addition, even at the stage of the argument for punishment, the undersigned brought the Ambash-Ladies back to testify in court in order to demonstrate that although many years have passed during which Daniel Ambash was held is in custody, and had lost all ability to influence the witnesses, they repeated and insisted that he had never ruled over their free will and all they did was operated out of their real and own will which had never been deprived in any way.

The undersigned has set a clear defense line to prove that all the Ambash-Ladies acted voluntarily, including Simcha and Hodaya. That the Ambash family did not conduct a cult, that Simcha, who the undersigned of course interrogated thoroughly and in the most detailed manner, incriminated Daniel for self-serving, ulterior motives because during the police investigation she was promised immunity from prosecution for serious acts she had committed and because of an invalid police interrogation where they threatened her that her daughter would be taken from her [if she does not agree to testify against her husband]. It goes without saying that these claims are listed in the notice of appeal as a result of the evidence, cross-examinations and argument of the undersigned at the trial court.

And even in retrospect, the undersigned ran the trial to the best of his understanding of the legal court and if the District Court chose to convict Daniel Ambash for most of the offenses it is not due to a negligent representation but to decisions which the District Court made and on which the undersigned, with due respect, at least in part, disagrees.

Avigdor Feldman.

להלן תגובתו:
טענת הכשל בייצוג מופיעה בהודעת הערעור וכן בסעיף 21 לעיקרי הטיעון שעל פיה פעל הח"מ "עקב ניגוד עניינים מובהק" באשר סימולטנית עם תיק זה ייצג הח"מ "חסיד מהכת של אליאור חן, מר קוגמן (להלן: "תיק קוגמן"), ושם לצורך הגנתו פעל עו"ד פלדמן במשותף עם המרכז לכתות להוכיח שקורבן כת אינו אחראי למעשיו כלומר בדיוק ההיפך ממה שהיה צריך להוכיח בתיק זה..."
טענה זו נסתרת מיניה וביה מן האמור בסעיפים אחרים של עיקרי הטיעון, כך סעיף 6 מספר כי "13 עדי הגנה, העידו שבית מפחת אמבש לא התנהל ככת אלא כמשפחה פוליאמורית אוהבת וחמה, אבל בית המשפט לא האמין ללא סיבה נראית לעין".
מובן כי 13 עדים אלה הובאו ע"י הסנגור הח"מ והכל במטרה להוכיח את שנאמר לעיל, כי בית משפחת אמבש לא היה כת ולא התנהל ככת וכל האמירות הנוגעות לכת אינן רלוונטיות לגביו. כמו כן ראה בעניין זה גם סעיף 14 לעיקרי הטיעון המדגיש כי 5 מתוך 6 הנשים שלכאורה הרכיבו את הכת "נותרו איתנות בדעתן שאין להם על מה "להיפתח" ושכל האשמות נגד המערער ונגדן מופרכות מיסודן".
עוד מדגיש המערער בעיקרי הטיעון בסעיף 16 כי 5 מתוך 6 הנשים "הן לא משועבדות, אינן שפחות מין ומעולם לא נאנסו".
מובן מאליו כי עדויות אלה הובאו ע"י ב"כ של דניאל אמבש – הח"מ והכל כדי להוכיח כי עבירה של החזקה בתנאי עבדות תלושה מן העובדות כי משפחת אמבש לא התנהלה ככת, אין לה מאפיינים של כת וככל שכת יכולה להשפיע על עצמאותו המנטאלית של אדם והח"מ מטיל בכך ספק ומדגיש כי תיאוריה זו לא התקבלה בשום מקום בעולם, הרי שאין לדבר כל רלוונטיות בתיק דנן.
כל הראיות, אותן הביא הח"מ, מלמדות כי "נשות אמבש" היו נשים דעתניות שעומדות על דעתן, שפעלו מתוך רצון חופשי ובשום פנים ואופן לא היו משועבדות לרצונו של דניאל אמבש.
הטענה כאילו נמנע הח"מ מלהוכיח שלא התקיימה החזקה בתנאי עבדות, מכוח הפעלת כוחותיו המנטליים של דניאל על נשותיו מוכחשת באופן ברור מכוח הראיות בתיק וקיבלה ביטוי מלא בנימוקי הערעור ובעיקרי הטיעון מטעם המערער.
בנימוקי הערעור מצטט המערער את דברי כב' הש' פרידמן פלדמן, מבית המשפט המחוזי בירושלים, ששאלה במהלך סיכומי ההגנה שנטענו בע"פ על ידי הח"מ ובעקבות טענותיו של הח"מ: "מתוך 6 נשים, 5 עדיין קשורות, זאת אומרת אחת העידה נגדו ו5 אנחנו רואים אותן באופן עקבי מגיעות כאשר הוא נמצא תקופה ארוכה במעצר... עדיין צריך להיות הסבר לזה שאתם (התביעה) טוענים שהרצון שלהן נשלל."
עוד מצוטטים דברי כב' הש' פרידמן, (בסעיף 529 לנימוקי הערעור) בעקבות טיעוני הח"מ בסיכומי ההגנה: "אבל טוען עו"ד פלדמן שזה לא אחרת שבאמת טוב להן, שזה מה שהן רוצות".
כמו כן בעמ' 530 לנימוקי הערעור מצוטטים דברי כב' הש' צבן שהפנו אל התביעה:
"תראה הנשים שעמדו פה שמת לב שכל אחת מהן, אני מדבר על התרשמות כללית מבחינה קוגניטיבית, הן בחורות ברמה גבוהה עם יכולת ביטוי והסבר רציני איפה נשלל מהן )הרצון החופשי א"כ) לא הייתה להן דרך אחרת לשיטתכם".
בית המשפט הנכבד מופנה אל סיכומי הח"מ בבית המשפט המחוזי (הן בכתב והן בע"פ) בהם יוצא הח"מ באופן נחרץ כנגד התזה המופרכת לדעתו כי משפחת אמבש התנהלה ככת וכי בנות ביתו של אמבש היו חסרות רצון חופשי ויכולת הבנה לגבי מעשיהן ופעולותיהן והדברים הוכחו במהלך המשפט ועל כל העבירה של החזקה בתנאי עבדות היא מופרכת לחלוטין בנסיבות אלה.
הח"מ הציג סרטונים ועדויות (נ/5, נ/12, נ/13, נ/21) המלמדים כי בני משפחת אמבש התנהלו באופן עצמאי, משוחרר, אף אחד מהם לא הפגין סימני כליאה או התעללות וראה למשל סרטון הטלוויזיה ההולנדית (נ/21) שהוצג והוקרן בבית המשפט והוגש לבית המשפט, כמו גם סרטונים אחרים על אורח חייהם של בני משפחת אמבש.
הטענה כאילו לא הוצגו כל הסרטונים התומכים בטענת העדר שליטה של דניאל אמבש ובני משפחתו, איננה נכונה, הובאו לבית המשפט כל הסרטונים ובפני בית משפט קמא הוקרנו סרטונים המייצגים ביותר ואף העדים העידו בבית המשפט ביחס לסרטונים שהוצגו.
בבית משפט קמא הוצגו ראיות רבות שנגעו להליכותיהן, חיי היומיום וקשריהן החברתיים של נשות אמבש ולמרבה הצער בית המשפט המחוזי דחה טיעון זה, לדעת הח"מ, בכבוד הראוי, בשגגה.
טיעונים דומים, לאלה שטען הח"מ בתיק אמבש, התקבלו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב, שניתן לאחר מתן גזר הדין בתיק דנן, בעניין תפ"ח 23751-02010 מ"י נגד גואל רצון.
למותר לציין כי הח"מ מסכים עם כל טענות המערער הנוגעות לעבירת ההחזקה בתנאי עבדות, זה היה קו הטיעון בבית המשפט המחוזי והראיות והטיעון שהיו בבית המשפט המחוזי הם שהכשירו את הטיעון בערעור.
הטענה, כי בעניין קוגמן, לא במסגרת ההוכחות, אלא במסגרת הטיעון לעונש, הובאה עדותה של גב' שרונה בן משה מן המרכז לנפגעי כתות, לצורך הקלה בעונשו של מר קוגמן, לא הייתה לה שום השפעה על ניהול הגנתו של אמבש שלמיטב הכרתו של הח"מ נעשה באופן מקצועי, מסור וללא כל פניות זרות.
הטענה כאילו יש לח"מ קשר עסקי או אחר עם המרכז לנפגעי כתות היא טענה שאין לה כל יסוד והיא חסרת שחר, מכל מקום ראוי להגדיש כי התביעה לא הביאה כל נציג או חוות דעת של המרכז לנפגעי כתות ולכן אף לא היה כל צורך להתמודד עם חוות דעת.
האמור בסעיף 22 לנימוקי הערעור על פיהן נמנע הח"מ מלחקור על הקשר שבין המשטרה והמרכז לנפגעי כתות ונמנע מלהציג זכ"דים בדבר הקשר שבין החוקרים והמרכז לנפגעי כתות משום "שהוא עצמו היה בקשר עסקי עם אותו מרכז לכתות לצורך ההגנה בתיק קוגמן" היא טענת הבל, מאליו ברור שלא היה מועיל כלל לנאשם, דניאל אמבש, אילו הייתה נפתחת הדלת אל המרכז לנפגעי כתות, להציג בפני בית המשפט את התאוריות המופרכות שלו ביחס לטענה שמשפחת אמבש התנהלה ככת.
אין ולא היה לח"מ כל קשר עסקי או אחר עם המרכז לנפגעי כתות והטענה מעליבה ופוגעת ללא כל בסיס ראייתי. בפועל לא היה לח"מ כל קשר עם המרכז לנפגעי כתות לצורך משפט קוגמן והקשר והבאתה של גב' שרונה בן משה התבצעה על ידי משרדו של עו"ד אבי לביא שייצד יחד עם הח"מ את מר קוגמן.
נכון שבתיק קוגמן כאמור, בשלב הטיעון לעונש, הובאה, כאמור, ביוזמת משרד עו"ד לביא, חוות דעל של המרכז לנפגעי כתות, יחד עם זאת מאליו מובן כי לדעת הח"מ לא דין חסידי הרב אליאור חן כמשפחת אמבש, לעניות דעת הח"מ, אכן הטענה כי חסידי אליאור חן התנהלו כחברים בכת, מבחינת בידודם מן העולם החיצון, התיימרות הרב אליאור לקשר עם כוחות עליונים שלא מן העולם הזה ויכולתו לבצע נסים, והטלת אימה על חסידיו, שלא כמו במסגרת משפחת אמבש ולכן הטענה כי במקרה אחד תמך הח"מ בטענה כי שליטה מנטלית עשויה להחליש את הרצון הפלילי ואילו במקרה אחר, על נסיבותיו השונות והייחודיות, אין הדבר כך, איננה מצביעה בשום פנים ואופן על ניגוד אינטרסים, דומה הדבר לעו"ד שמביא בתיק אחד מומחה לכתב יד הטוען בתיק אחד כי מצליח הוא לקבוע כי כתב יד מסוים מזויף וכי בתיק אחר בנסיבות שונות טוען הוא כי כתב היד אמיתי ואותנטי איננו נתון למצב של ניגוד אינטרסים.
מכל מקום הח"מ שב ומדגיש כי בתיק אמבש לא הובא כל מומחה שטען כי משפחת אמבש פעלה ככת ועל כן נשלל רצונם החופשי של בני ביתו של דניאל אמבש וכאמור בנימוקי הערעור שהוגשו, שהח"מ מסכים להם בפרק זה, קביעת בית המשפט המחוזי בירושלים, לא התבססה על שום חוות דעת של מומחה והיא בבחינת יצירה עצמאית של בית המשפט שאין לה תקדים לא בארץ ולא בעולם ועל כן הח"מ סבור שמן הראוי כי תבוטל הכרעת דינו של בית המשפט קמא הנכבד.
יש להדגיש כי הח"מ השקיע מאמץ משפטי ניכר בהפרכת הטענה שמשפחת אמבש התנהלה ככת וכי "בנות אמבש" הוחזקו בתנאי עבדות מכוח שייכותן לכת, יתרה על זאת אף בשלב הטיעון לעונש, הביא הח"מ את בנות משפחת אמבש לשוב ולהעיד בפני בית המשפט כדי להוכיח שעל אף שחלפו שנים רבות שבהן נמצא דניאל אמבש במעצר, והוא איבד את כל יכולות ההשפעה על העדות, עדיין חוזרות הן וטוענות כי מעולם לא שלט ברצונן החופשי וכל שעשו ופעלו היה מכוח רצונן האמיתי שלא נשלל בכל צורה שהיא.
ביחס לטענות האחרות הנוגעות לכשל בייצוג שקשה להבין מתוך הודעת הערעור, האם הן עומדות בפני עצמן או שהן ביטוי לטענת ניגוד האינטרסים, הן מוכחשות לחלוטין, כך למשל ביחס לחקירה הנגדית של הודיה, אין שחר לטענה כי הח"מ חשש שחקירת הודיה הייתה מובילה אל המרכז לנפגעי כתות ולד"ר גרין שלכאורה עמד מאחורי החקירה, אין לה שום יסוד, עם כי נכון שהח"מ עשה הכל כדי למנוע דריסת רגל של המרכז לנפגעי כתות במשפט והכל כדי שלא יוזן בית המשפט בתאוריות המופרכות של המרכז, ביחס למתנהל במשפחת אמבש.
ביחס לעובדה כי הח"מ לא נכח בחקירתה הנגדית והיא בוצעה ע"י עו"ד אחר מנוסה ממשרדו, עו"ד מיקי חובה, אכן בית המשפט כפה על עו"ד חובה לנהל את החקירה הנגדית, יחד עם זאת הותיר פתח להזמנתה של הודיה לחקירה נוספת ע"י הח"מ ולאחר שבחן הח"מ את עדותה של הודיה בחקירתה הראשית והנגדית הגיע למסקנה כי אין צורך לשוב ולחקור אותה.
הודיה אכן העידה כנגד דניאל אמבש יחד עם זאת, לא נראה היה שניתן היה להסיט אותה מעמדה זו בדרך של חקירה נגדית והח"מ סבר כי בחקירה נגדית נוספת תחזור הודיה על עמדתה ואולי אף תגן עליה ביתר תוקף.
הח"מ סבר כי עדויות האחרות של 5 נשים נוספות יהיה בכוחן להחליש את עדותה של הודיה מה גם שמן העדות של הודיה כפי שנמסרה עלתה עוינות ברורה וחד צדדיות כלפי דניאל אמבש שהח"מ סבר שיהיה בכוחה כדי להביא להחלשה נוספת של משקל עדותה.
לסיכום, במהלך משפט, סנגור מבצע החלטות לאינסוף בדבר שאלות שיישאל החקירה נגדית, עדים שיזמין וקו הגנה שיפעל על פיו. הח"מ קבע לעצמו קו הגנה ברור שיוכיח כי כל בנות אמבש פעלו מרצונן החופשי, לרבות שמחה והודיה. כי משפחת אמבש לא התנהלה ככת, כי שמחה, שאותה כמובן חקר הח"מ ארוכות ובאופן מפורט ביותר, הפלילה את דניאל מתוך מניעים עצמיים מכך שהובטחה לה חסינות כנגד מעשים חמורים שהיא עצמה ביצעה וחקירת משטרתית פסולה שאיימה עליה כי תילקח ממנה בתה. למותר לציין כי טענות אלה המופיעות בהודעת הערעור הן פרי הראיות, החקירות הנגדיות והטיעונים של הח"מ בערכאה הדיונית.
וגם במבט לאחור, הח"מ ניהל את המשפט כמיטב הבנתו המשפטית ואם בית המשפט המחוזי בחר להרשיע את דניאל אמבש ברוב רובן של העבירות אין הדבר נובע מייצוג רשלני אלא מהכרעות שעשה בית המשפט המחוזי שלפחות לגבי חלק מהן הח"מ, בכבוד הראוי, חולק.
 אביגדור פלדמן, עו"ד

Professor Georges-Elia Sarfati, philosopher and psychoanalyst, the Sarbonne, Paris, writes:

The question of moral judgment on a family’s personal lifestyle choice is on trial in the Israeli Supreme Court in Tel Aviv on 28 March.

Whatever our own personal views may be regarding an extended family, the legal issues are more pressing. Namely, how far can a justice system go into the personal lives of citizens who have not committed any proven crime?

Read the full article on redressonline.com

THE AMBASH AFFAIR

“Circles drawn around an arrow that had been shot before”

BY PR. GEORGES ELIA SARFATI & SYLVIE KOPP

Rifka Shoshani – riki7@outlook.co.il
Translator of the sentence / verdict of Daniel Ambash

What can you say about Daniel Ambash?

A man was convicted of "slavery", "rape", "indecent assault" etc. while his "victims" explicitly tell me that those accusations are wrong. I found out that these "victims" are intelligent women, most, if not all of them with an academic background, a strong character, a will of iron, and a strong ideology which each of them had chosen according to her personal experience and discretion. At the very first glance it already seems bizarre to think that anyone could enslave them, not to mention rape or even think a tiny thought of indecent assault in their presence without them scolding him properly.

I offered them to translate the sentence and the verdict which also gave me the opportunity to explore the topic to some extent. I haven't seen all the protocols yet and probably there are quite a few contradictions between what is written there and between what we find in the verdict, but in the framework of this comment page, I will limit myself to mention just a few curiosities that I discovered in the meantime between the verdict, my personal familiarity with Daniel and the “victims” (his wives) and what people who know him well say about him.

First of all we have to keep in mind that all charges against Daniel are based on testimonies only, there is no objective proof of any criminal event mentioned in the verdict, no scientific evidence, no photographs, no records of criminal sayings and not even one forensic test was made to validate the testimonies against the defendant.

Sentence Ambash, paragraph 6: "The defense stressed that there has been no proof brought to court testifying of any mental or physical damage caused to the children or the women."

If so, the court sentenced a person to 26 years of prison without any proof of physical or mental damage!

Many witnesses only turned against the defendant in the course of the investigations and after threats from the police:

Verdict pp. 11-12, Article 10: "It has been proven that all the members of the household came to the initial investigations like one person with a uniform, denying version. There were indeed some shouting and raisings of voice on the part of the investigators during the investigations of some of the witnesses, but it had no real influence…"

Really?

We find in the verdict itself a description of how the witness called "E", who was the fifth wife of Daniel Ambash, succumbed to the pressure of the police and became a prosecution witness:

Verdict, p. 11: Lack of documentation: "Some protocols of investigations of E, of meetings between her and G (the main witness against the defendant) strangely disappeared." In the course of the Investigations she suddenly changed her mind and agreed to speak against the defendant.

And apparently there were so outstanding things that even the judges couldn't afford to ignore them in the verdict and one can indeed be surprised by the great pressure that was exerted on "E" in order to convince her to speak against Daniel Ambash, a pressure that probably most of the people in the world wouldn't resist:

Verdict p. 20, prosecution witnesses Article 15: "From August until September 2011 she left the shelter  for battered women and went back to the other women of the family and then she, too went out with two detailed statements which were recorded and filmed (5/N, 9/N) according to which it was under threats by the police that she said the things that helped the police to arrest D.A., after the interrogators had imprisoned her in hard conditions and threatened her that if she doesn't speak (say what they ask her to say) they will not let her see her daughter L again."

Verdict p.20, prosecution witnesses:  "Later in the interrogation the investigator explained to E (…) and that if she wants to see the girl again, she has to say so (p. 90).

In statement T/30 E asked again and again to see her daughter and the investigators explained to her that she has to choose between her husband and her daughter (ibid. part I, p. 12).

If even the judges who are interested in testimonies that support their verdict feel that they have to mention that this witness was put under pressure in order to agree to testify against the defendant, what should an external person think of this form of coercion?

Also J, the stepson of Daniel Ambash testifies that he was pressured by the police to speak against Daniel Ambash, but for some reason the judges weren't impressed at all:

Verdict p.20, Article 22: On 19.6.13, after the summaries were completed, J signed an affidavit which stated, that he didn't tell the truth in his testimony because they (the interrogators) threatened him that if he doesn't testify he will sit in prison instead of his father. According to the affidavit, he was questioned at that time about the acts he allegedly committed with L. They shouted at him, told him that D.A admitted sexual offenses against him and against his brother and when he denied and resolutely refused to testify, he received from the police gifts like a hat, sunglasses, a perfume which costs 700 Shekel, and those things seduced him. After receiving the gifts he was asked questions and confirmed what the interrogators asked: D.A. beat him (…). He added in the affidavit that the sudden nice behavior of the investigators confused him and that at the end he even received from them new Nike shoes."

Anyone who wants to know the character of Daniel Ambash can do so by reading the verdict and thinking the opposite.

Daniel's main occupation was and still is charity. Even when I only spoke to him at the phone I couldn't ignore his great concern for other people's welfare, even on the account of his own welfare. He sold the house he bought with the money he earned as a choreographer and devoted the money to charity. His house was all the time open to guests and whoever didn't know where to spend Shabbat had a place to stay, and he helped as much as he could everyone he knew.

But the judges wrote about him:

Verdict, page 3: "The defendant deliberately instituted an ongoing regime of domination and deprivation of liberty what led to the daily enslavement and the sexual exploitation and to his own personal gain."

For those who know him personally nothing could be further away from truth.

The women told me that a major reason for the harmony between them is Daniel's attitude: he loves each one of them and nothing can make him more happy than to see that there is harmony between them. Whoever hears them talking at the phone can't help being moved by the very special story of love and common ideology between them.

But in the verdict you read:

Verdict p. 42, Article 47: "The defendant also used his position in the household and the principles of faith to arouse feelings of jealousy among the family members (especially among the women)."

This statement too is completely disconnected from reality. Those women continue to stay together and continue to be in touch with Daniel and do everything just imaginable in order to get him out of prison. If anything of the accusations against him was true, they would be the ones who'd suffer most of all if he'd come out of prison. But I see that they would not only tolerate but really do long for his coming back what seems to me the strongest proof for his innocence. Those women wouldn't stay even for a minute with a person who'd abuse them in any form whatsoever.

The women showed me movies of all kinds of family events and trips with the Ambash family and the parents of the wives. The mother of E for example (the wife who unfortunately succumbed to the pressure of the police and became a witness of the prosecution), was employed by the Ambash family to help for the Holiday cooking and we get a general picture that the women continued to have very good relationships with their parents even after their marriage.

Verdict p. 52, Article 52: "The isolation of the family members from their families and external possibilities of accommodations made it easier for the defendant to unite the whole family around him and prevented the household members from complaining, from hearing other opinions or to be exposed to any external influence whatsoever, which would create an alternative way."

Some of the wives' parents very much wanted to testify in order to defend Daniel, but the court didn't let them do so.

In one of the movies the main prosecution witness "G" speaks very enthusiastically about the family who does a lot of charity and good deeds and don't do that for money or any kind of honor.

Whoever came to their house was very impressed by seeing a house, where everything is devoted to the ideal of getting to real Joy. They were playing music and dancing every day. Daniel would provide teachers for the children for every subject they wanted to learn. One of their teachers told me that the children are very intelligent and talented and have a great desire to learn. The most important thing for Daniel is to see that everyone is happy.

When he went to rest, the children wouldn't leave him, so that you often saw the picture where he is sleeping in bed and all the children are sitting on him. The daughter of E for example was a baby who would cry very often and only calm down when Daniel would take her into his arms. Also when you see the movies you can't help being impressed by the great love those children had for their father.

And again the facts clearly prove the opposite of the statement of the judges:

Verdict p.5, Article 5: "He made them accept his supremacy and authority and completely obey his sovereignty, while sowing fear and terror, both among the women and among the children of the family."

And again nothing could be further away from truth.

And on behalf of those who know him more thoroughly that the judges I wish Daniel with all my heart that soon the truth will come to light and that all the lies will fall and that he will reunite with his family in love and in freedom, Amen!

By Riki Shoshani

Rifka Shoshani – riki7@outlook.co.il
Traductrice du jugement et du verdict de Daniel Ambash

Que peut-on dire au sujet de Daniel Ambash?

Un homme a été jugé coupable d’ «esclavage», de «viol», d’ «attentat à la pudeur» etc., tandis que ses «victimes» me disent explicitement que ces accusations sont fausses. J'ai découvert que ces «victimes» sont des femmes intelligentes, la plupart, sinon la totalité d'entre elles ayant une formation universitaire, un caractère fort, une volonté de fer, et une idéologie forte que chacune d'elles avait choisi en fonction de son expérience personnelle et de son propre jugement. Au premier coup d'œil, il semble déjà bizarre de penser que n'importe qui puisse les asservir, pour ne pas mentionner les violer ou même s’autoriser un attentat à la pudeur en leur présence sans se faire gronder comme du poisson pourri.

 Je leur ai proposé de traduire le jugement et le verdict ce qui m'a aussi donné l'occasion d'explorer le sujet de façon plus approfondie. Je n'ai pas encore traduit tous les protocoles et probablement  y a-t-il pas mal de contradictions entre leur contenu et ce que nous trouvons dans le verdict, mais dans le cadre de cette page de commentaires, je me limiterai à ne citer que quelques étrangetés qui m’apparaissent lorsque je compare le verdict à mon impression personnelle en rencontrant Daniel et de « ses victimes » (ses compagnes) et avec ce que les gens qui connaissent Daniel disent de lui.

Tout d’abord nous devons garder à l'esprit que toutes les accusations portées contre Daniel sont basés uniquement sur des témoignages, il n'y a aucune preuve objective d'un acte criminel mentionné dans le verdict, aucune preuve scientifique, pas de photos, pas d'enregistrements de paroles criminelles et même pas un test judiciaire a été fait pour valider les témoignages contre l'accusé.

Jugement Ambash, paragraphe 6: "La défense a souligné qu’aucune preuve n’a été présentée au tribunal qui témoigne de dommage physique ou mental quelconque causé aux enfants ou aux femmes."

Si tel est le cas, le tribunal a condamné une personne à 26 ans de prison sans aucune preuve de dommage physique ou mentale!

De nombreux témoins ne se sont retournés contre l'accusé qu’au cours de l'enquête et qu’après avoir été menacés par la police:

Verdict 11-12, article 10: "Il a été prouvé que tous les membres de la famille sont venus aux enquêtes initiales comme une seule personne avec la même version qui nie les accusations. Il y a eu, en effet, des cris et parfois les interrogateurs ont levé le ton au cours des interrogatoires de certains témoins, mais cela n'a pas vraiment eu d'influence ... "

Pas vraiment ?

Nous trouvons dans le verdict-même une description de la façon dont la témoin appelé «E», qui était la cinquième compagne de Daniel Ambash, a succombé à la pression de la police et est devenu une témoin de l'accusation:

Verdict, p. 11: Manque de documentation: "Certains protocoles d'interrogatoires de E, de rencontres entre elle et G (la témoin principale contre l’accusé) ont étrangement disparu."

Au cours des enquêtes, elle a soudainement changé d'avis et accepté de parler contre l’accusé.

Et apparemment, il y avait des choses si exceptionnelles que même les juges ne pouvaient pas se permettre de les ignorer dans le verdict . On peut en effet être surpris par la grande pression qui a été exercée sur «E» afin de la convaincre d’accuser Daniel Ambash, une -pression à laquelle probablement la plupart des gens n’auraient pas su faire face:

Verdict p. 20, témoins de l'accusation Article 15: "De Août à Septembre 2011, elle a quitté le refuge pour femmes battues et retourna avec les autres femmes de la famille et elle a fait deux déclarations détaillées qui ont été enregistrés et filmés (5 / N , 9 / N) ) selon lesquelles elle a cessé d’être menacée par la police lorsqu'elle a dit ce qui aiderait la police à arrêter Daniel Ambash,. Elle a parlé après avoir été emprisonnée  par les interrogateurs dans des conditions difficiles et après avoir subi  toutes sortes de menaces dont celle de ne plus pouvoir revoir sa fille L. si elle ne parlait pas (si elle ne disait pas ce qu’ils exigent qu’elle dise),".

Verdict p.20, témoins de l'accusation: «Plus tard, lors de l'interrogatoire l'interrogateur a expliqué à E (...) et que si E. veut revoir sa fille, elle doit dire ceci (p. 90).

Dans la déclaration T/30 E a redemandé encore de voir sa fille et les interrogateurs lui ont expliqué qu'elle devait choisir entre son mari et sa fille (partie ibid., I, p. 12).

Si même les juges, favorables aux témoignages allant dans le sens de leur verdict, se sentent forcés de mentionner que cette témoin a été mise sous pression pour l’engager à témoigner contre l'accusé, que doit penser une personne qui  travaille hors de ce système de cette forme de coercition ?

J, le beau-fils de Daniel Ambash témoigne qu'il a été contraint par la police à parler contre Daniel Ambash, mais bizarrement les juges n'en ont pas tenu compte :

Verdict p.20, article 22 : Le 19/06/13, après que les résumés ont été achevés, J ai signé un affidavit dans lequel j’ai déclaré avoir menti dans mon témoignage parce qu'ils (les interrogateurs) m’avaient dit que si je ne l’accuse pas, je serai mis en prison à la place de mon père. Selon cette déclaration  J. a été interrogé à l'époque sur les actes qu'il aurait commis avec L. Ils lui criaient dessus, ils lui disaient que DA avait admis des infractions sexuelles contre lui et contre son frère et quand il a nié et résolument refusé de témoigner, il a reçu des cadeaux de la police comme un chapeau, des lunettes de soleil, un parfum qui coûte 700 shekels, et ces choses l’ont séduit. Après avoir reçu les cadeaux ils lui ont posé les mêmes questions et il a confirmé ce que les interrogateurs ont demandé : Daniel Ambash l’a battu (...). Il a ajouté dans la déclaration que la gentillesse soudaine des interrogateurs l’a rendu confus et qu’à la fin, il a même reçu d'eux une nouvelle paire de chaussures Nike ".

Celui qui veut connaître la personnalité et le caractère de Daniel Ambash peut le faire par la lecture du verdict : il suffit  d’imaginer le contraire.

L’activité principale de Daniel était et est toujours la charité. Même quand je lui ai parlé au téléphone, je ne pouvais pas ignorer sa grande préoccupation pour le bien-être des autres, même sur le compte de son propre bien-être. Il a vendu la maison qu'il avait achetée avec l'argent qu'il avait gagné en tant que chorégraphe et a consacré tout l'argent à la charité. Sa maison était tout le temps ouverte aux invités (surtout ceux qui venaient sans invitation) et celui qui ne savait pas où passer Chabbat avait où manger et dormir, et il a aidé le mieux possible tous ceux qu'il connaissait.

Mais les juges ont écrit à son sujet:

Verdict, page 3: «L’accusé a délibérément institué un régime permanent de domination et de privation de liberté ce qui a conduit à l'asservissement quotidien et l'exploitation sexuelle à son propre gain personnel."

Pour ceux qui le connaissent personnellement rien ne pourrait être plus loin de la vérité.

Les femmes m'ont dit que la raison principale pour l'harmonie entre elles, est l'attitude de Daniel : Il les aime toutes et rien ne peut lui faire plus plaisir que de voir qu'il y a de l’harmonie entre elles. Celui qui les entend parler au téléphone avec Daniel ne peut pas s'empêcher d'être ému par l'histoire d'amour très spéciael et l’idéologie commune entre eux.

Mais dans le verdict vous lisez :

Verdict p. 42, article 47 : " L'accusé a également utilisé sa position dans le ménage et les principes de la foi pour susciter des sentiments de jalousie entre les membres de la famille (en particulier chez les femmes) "

Cette déclaration est complètement déconnectée de la réalité. Les femmes continuent à rester ensemble et à rester en contact avec Daniel . Elles sont résolues à faire l’impossible afin de le faire sortir de prison. Si n’importe quelle accusation portée contre lui était vraie, elles seraient les premières à pâtir du fait qu’il sorte de prison. Mais je vois qu’elles feraient vraiment tout pour qu’il rentre, ce qui me semble la meilleure preuve de son innocence. Ces femmes ne resteraient même pas une minute avec une personne qui les abuserait sous quelque forme que ce soit.

Les femmes m'ont montré des films de toutes sortes d'événements familiaux et des voyages avec la famille Ambash et les parents des compagnes. La mère de E par exemple (la femme qui, malheureusement, a succombé à la pression de la police et est devenu une témoin de l'accusation), a été employée par la famille Ambash à aider pour la cuisson des fêtes et nous obtenons une image générale que les femmes ont continué à avoir de très bonnes relations avec leurs parents, même après leur mariage.

Verdict p. 52, article 52: «L'isolement des membres de la famille de leurs familles et des possibilités externes d'hébergement l’ont rendu plus facile pour l’accusé d'unir toute la famille autour de lui et a empêché les membres de la famille de se plaindre, d'entendre d'autres opinions ou d'être exposés à toute influence extérieure que ce soit, ce qui leur ouvrirait une autre façon de vivre".

Certains des parents des épouses voulaient témoigner pour défendre Daniel, mais le tribunal les a empêchés de le faire.

Dans un des films la témoin principale, "G", parle avec beaucoup d'enthousiasme de la famille qui fait beaucoup d’actes de charité et de bonnes œuvres et qui n’agit pas pour de l'argent ou un honneur quelconque.

Celui qui  est entré dans leur maison est très impressionné en voyant que  tout est consacré à l'idéal d'obtenir la vraie joie. Il y avait de la musique et de la danse tous les jours. Daniel se donnait beaucoup de peine pour fournir à  tous ses enfants des enseignants pour tous les sujets qu'ils voulaient apprendre. Un de leurs professeurs m'a dit que les enfants étaient très intelligents et talentueux et avaient un grand désir d'apprendre. La chose la plus importante pour Daniel était de les voir tous heureux.

Quand il allait se reposer, les enfants ne voulaient pas le quitter, de sorte qu’on voit  des photos  où il dort dans son lit et tous les enfants sont assis  près de lui. La fille de E par exemple, était un bébé qui pleurait très souvent et se calmait seulement quand Daniel la prenait dans ses bras. Quand on voit les films on ne peut pas s'empêcher d'être impressionné par le grand amour que ces enfants avaient pour leur père.

Une fois de plus les faits prouvent clairement le contraire de la déclaration des juges:

Verdict p.5, l'article 5: «Il leur a fait accepter sa suprématie et son autorité et les a fait obéir complètement à sa souveraineté, tout en semant la peur et la terreur, à la fois chez les femmes et chez les enfants de la famille."

Et une fois de plus rien ne pourrait être plus loin de la vérité.

Et au nom de ceux qui le connaissent Daniel bien mieux que les juges je lui souhaite de tout mon cœur que bientôt la vérité éclate, et que tous les mensonges tombent et qu'il puisse être réunir avec sa famille dans l'amour et  la liberté, Amen !

Par Riki Shoshani

Rifka Shoshani – riki7@outlook.co.il
מתרגמת של גזר הדין והכרעת הדין של דניאל אמבש